הליך הגישור הינו הליך רצוני, וולונטרי, המתנהל בהסכמתם המלאה של הצדדים לקיומו, כאשר בכל שלב יכול מי מהצדדים להפסיקו ולבחור בקיומו של הליך בבית המשפט או אחר.

המגשר הוא ניטרלי, הוא אינו משמש כשופט או בורר ותפקידו לסייע לצדדים לקיים דיאלוג, באופן בו באים לידי ביטוי האינטרסים של שני הצדדים, ולסייע להם להגיע להסכמות. תהליך זה שונה מהליך משפטי המנוהל ע"י שופט בבית המשפט, אשר מכריע במחלוקת לטובת אחד הצדדים. לעומת ההליך המשפטי, התפיסה העומדת ביסוד הליך הגישור היא שהצדדים מותירים את ההחלטה בידיהם ושניהם עשויים להרוויח מפתרון הסכסוך.

הליך הגישור מתנהל במתווה של דיאלוג בין הצדדים, בחדר הגישור ולא באולם בית המשפט, באווירה מכבדת ומאפשרת, זאת בסיועו של המגשר.

חשוב להדגיש כי המגשרים מחויבים בסודיות כלפי הצדדים. בנוסף, הליך הגישור הינו חסוי בפני בית משפט. כלומר, הנאמר במסגרת הגישור לא יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי, ככל שיתנהל בין הצדדים וכן לא ניתן יהיה לזמן את המגשרים לעדות בבית המשפט. 

1. הדברות ישירה בין שני צדדים באופן שאינו יכול להתקיים בבית משפט.
2. לצדדים ניתנת אפשרות לבטא את עצמם, תחושותיהם, רגשותיהם, האינטרסים והצרכים שלהם, באופן המאפשר קיום דיאלוג לצורך קידום ההליך, זאת בניגוד לבית המשפט.
3. הגישור מהווה לצדדים להחליט על חייהם בנושאים כל כך משמעותיים. הצדדים הם היוצרים את הבסיס לפתרון ומעצם היותו פתרון מוסכם אין צד מנצח וצד מפסיד אלא שני הצדדים מנצחים. 
4. עקרון החיסיון בפני בית משפט מאפשר שיח פתוח ואותנטי, באופן המסייע לקדם את ההליך.
5. משך זמן ההליך קצר באופן משמעותי ביחס לדיון בבית משפט אשר עלול להתפרס לעיתים שנים.
6. עלות הליך הגישור נמוכה באופן ניכר ביחס להליך התדיינות בבית המשפט.