בשנים האחרונות, התפתחה תפיסה המטביעה מונחים חדשים כגון: משמורת משותפת, אחריות הורית משותפת וזמני שהייה/ זמני הורות או תכנית הורית משותפת, המחליפים את המונחים ההורה המשמורן, החזקת הילד והסדרי הראייה. ישנו מעבר מתפיסה רכושנית על הילד, לתפיסה שמרכזה הוא זכויות הילד, זכותו שהוריו יהיו אחראים עליו וזכותו להתפתחות תקינה, כאשר לשני ההורים חשיבות גבוהה להתפתחות זו, ביחוד כאשר הילד חווה גירושין של ההורים. תפיסה חדשה זו, מבוססת על מחקרים, שהצביעו על מגמה תפקודית וחברתית חיובית אצל ילדים, אשר חוו הליך גירושין וזכו לגדול אצל שני הורים השותפים באופן מלא לגידולם.
עד שנת 2005, הייתה "חזקת הגיל הרך", חזקה משמעותית ביותר וברורה לפיה, טובתם של ילדים עד גיל שש, להיות בחזקת האם ומשמורתה, במקרה של גירושין. חזקה זו הוחלה גם על ילדים מעל גיל שש, בשל העיקרון לא להפריד אחים אחד מן השני. חזקה זו הוחלה כמעט באופן אבסולוטי ע"י שופטי בית המשפט לענייני משפחה וכן הומלצה באופן עקבי ע"י פקידות הסעד. בעשור האחרון, אנו עדים לערעור עמוק של החזקה, בין היתר בעקבות המלצות ועדת שניט וכפי שיש תומכים בהמלצות הוועדה, יש המתנגדים נמרצות להמלצותיה.
משמורת משותפת משמעה שההורים נושאים בגידול הילדים במשותף, יחדיו. לילדים בפועל יש שני בתים, שכל אחד מהם מהווה את מרכז חייהם. הליך גישור גירושין, מאפשר להורים לבחון את המורכבות המשפחתית הספציפית שלהם ולקבל החלטה שקולה ומותאמת לטובת הילדים באופן מיטבי. ההורים הם שיחליטו, מהי המשמורת הראויה והמיטבית ביותר עבור ילדיהם, באופן הבוחן את המורכבות הספציפית של ילדיהם בפרט ואת הדינמיקה המשפחתית ככלל, את רצון הילדים, את היכולות שלהם: הנסיבתיות והאישיותיות וכן את האופק לתקשורת הורית טובה.
משמורת משותפת דורשת שיתוף פעולה מלא בין ההורים, תאום גבוה, תקשורת הורית טובה, מסוגלות הורית זהה או דומה בין שני ההורים, מגורים של שני ההורים באותה סביבת מגורים, אפשרות כלכלית לקיים לילדים שני בתים ועוד.
לקביעת המשמורת, יכולה להיות גם השפעה בבחינת סכום המזונות שיוסכם ע"י ההורים ולעניין זה יבחנו ההורים בהליך הגישור גם את חלוקת האחריות ההורית, האם בעצם קביעתם משמורת משותפת נוצרת אחריות הורית שווה ביניהם או לאו? ההורים יבחנו מהי המשמעות של אחריות הורית שווה הלכה למעשה.
ההורים הם המכירים את ילדיהם על הצד הטוב ביותר ואת המורכבות המאפיינת את המשפחה שלהם ואין ראוי ונכון יותר מלהותיר את ההחלטה על גידול ילדיהם לאחר הגירושין, בידיהם ולא בידי גורם שיפוטי זר.